מנוע הביצועים – שליטה במשתני הפוטנציאל האנושי
מאמר מספר 1 בסדרת "הניצוץ והמכונה: אומנות האבחון והחייאת הפוטנציאל האנושי"
מיתוס הסטודנט ה"סטטי"
במודל המפעל המסורתי, נהגנו לתייג תלמידים באמצעות תארים קבועים ונחרצים. אמרנו: "הוא תלמיד מחונן" (יכולת סטטית), "היא תלמידה עצלנית" (מוטיבציה סטטית), או "הוא תלמיד בעייתי" (גישה סטטית). התיוגים הללו הם גזר דין מוות לצמיחה, כיוון שהם מתייחסים לפוטנציאל של התלמיד כאל "הגדרת יצרן" קבועה שאינה ניתנת לשינוי.
במודל הרשת, אנו רואים בתלמיד "מנוע ביצועים" בעל עוצמה גבוהה. אם המנוע אינו נע קדימה, אנחנו לא זורקים אותו; אנחנו פותחים את מכסה המנוע. אנו מכירים בכך שלמידה היא תוצאה דינמית של שלושה גלגלי שיניים המשפיעים זה על זה: יכולת, מוטיבציה וגישה. אלו אינן תכונות מולדות וקבועות, אלא משתנים שיש לטפח, לשמר ולשפר ככל שהתלמיד מתקדם בעקומת הלמידה.
שלושת גלגלי השיניים של המנוע
כדי להבין מדוע תלמיד מצליח או נתקע, עלינו לבחון את האינטראקציה בין שלושת האלמנטים הללו:
1. יכולת (Ability): ה"ארגז הכלים" (ה-׳יכול׳)
יכולת היא היכולת הבסיסית לבצע משימה. אולם במודל שלנו, היכולת היא פלסטית (גמישה). היא סך כל הכלים, המודלים המנטליים ו"עדכוני התוכנה" שהתלמיד קיבל. כשתלמיד אומר "אני לא יכול לעשות את זה", הוא לא מתאר גבול תמידי; הוא מתאר ארגז כלים שחסר בו כרגע מפתח ברגים ספציפי.
2. מוטיבציה (Motivation): ה"דלק" (ה-׳רוצה׳)
המוטיבציה היא הדלק של המנוע. היא עונה על השאלה: "למה לי להתחיל בכלל?". מוטיבציה אינה מצב קבוע של התלהבות; היא משאב שנע בין "חיצוני" (לעשות את זה בשביל הציון) ל"פנימי" (לעשות את זה בשביל האתגר). יש לתדלק אותה באמצעות "ניצחונות" תדירים ותחושת אוטונומיה על המסלול.
3. גישה (Attitude): ה"כיוון" (ה-׳איך׳)
הגישה היא המסנן שדרכו עוברות היכולת והמוטיבציה. היא קובעת את איכות המאמץ ואת מערכת היחסים של התלמיד עם המאמץ והקושי. תלמיד יכול להחזיק בכלים (יכולת) ובדלק (מוטיבציה), אבל אם ה"כיוון" שלו שגוי – אם הוא תופס כישלון כאסון במקום כנתון ללמידה – הוא יסטה מהמסלול בעיקול הראשון.
המחנך כ"מומחה לאבחון"
השינוי העמוק ביותר במאמר זה הוא בתפקיד המורה בנושא זה. במודל הרשת, המחנך אינו עוד רק מרצה; הוא גם מומחה לאבחון (Diagnostic Specialist). תפקידו הוא לזהות איזה משלושת גלגלי השיניים תקוע ולהחיל את הפתרון הספציפי:
- כשהחיכוך הוא ביכולת: המומחה לא רק חוזר על השיעור בקול רם יותר. הוא משפר את היכולת על ידי פירוק המושג ל"מיקרו-צעדים". הוא מספק כלי חדש לתלמיד שרוצה אך חסר לו ה"איך".
- כשהחיכוך הוא במוטיבציה: המומחה לא פונה לאיומים. הוא מטפח את המוטיבציה על ידי החזרת האוטונומיה לתלמיד. הוא מחבר את תוכנית הלימודים ה"יבשה" בחזרה ל"למה" שמעורר את הדחף הפנימי של התלמיד.
- כשהחיכוך הוא בגישה: המומחה לא מעניש על ההתנהגות. הוא מטפל בגישה על ידי מסגור מחדש של המאמץ. הוא משתמש ב"אסטרטגיית הבמבה" כדי להראות לתלמיד שהלחץ הוא פשוט סימן לכך שהמוח צומח.
תודעת המומחה: לטפח ולשמר
כל תלמיד מביא שילוב ייחודי של המשתנים הללו לכל נושא חדש. ככל שהם מתקדמים, יש לנהל את האלמנטים הללו באופן פעיל:
- יש לשמר את היכולת דרך מנגנוני ה"אל-שכחה".
- יש לשפר את המוטיבציה על ידי חיבור הלמידה לתכלית.
- יש לטפח את הגישה עד שהתלמיד תופס את עצמו כ"מומחה" לצמיחה של עצמו.
💡 סיכום
הפוטנציאל אינו קבוע – הוא משתנה הניתן להשפעה. כאשר אנו הופכים את המחנך למומחה לאבחון, אנו חדלים לשפוט את זהות התלמיד ומתחילים להחיות את הפוטנציאל שלו בזמן אמת.
בואו נמשיך את השיחה 💬
אשמח לשמוע את נקודת המבט שלכם – בין אם אתם רואים את הדברים אחרת ובין אם זה מתחבר לניסיון האישי שלכם. אם אתם חושבים מה לעשות עכשיו עם הרעיונות האלו, או תוהים איך הם עשויים להיראות בסיטואציה הספציפית שלכם, בואו נדבר על זה.
✉️ כתבו לי: [email protected]