המיתוס היקר ביותר בחינוך: למה "סגנונות למידה" לא עובדים — ומה כן

מאמר ראשון בסדרת "הביולוגיה של החינוך"

בכל שנה, בתי ספר ברחבי העולם משקיעים שעות של פיתוח מקצועי, תקציבי רכש ומאמץ פדגוגי בהנחה אחת: שלכל תלמיד/ה יש "סגנון למידה" מועדף — חזותי, שמיעתי או קינסטטי — ושכאשר ההוראה מותאמת לסגנון הזה, הלמידה משתפרת.

ההנחה הזו אינטואיטיבית. היא גם פופולרית, נפוצה בהכשרת מורים, ומוצגת בספרי לימוד כאילו מדובר בעובדה מדעית.

היא גם, על פי חמישה עשורים של מחקר מבוקר, פשוט לא נכונה.

מאמר זה — הראשון בסדרת "הביולוגיה של החינוך" — מיועד לאנשי חינוך שמקבלים החלטות על הקצאת משאבים: מנהלי ומנהלות בתי ספר, מפקחים ומפקחות, ראשי מנהלות חינוך ואנשי פיתוח מקצועי. המטרה אינה להאשים; רוב מי שמאמינים במודל סגנונות הלמידה עושים זאת מתוך כוונה טובה ורצון אמיתי לראות כל תלמיד/ה. המטרה היא להראות מה המחקר באמת אומר, מדוע האמונה הזו שרדה כל כך הרבה זמן, ומה אתם יכולים לעשות במקום זאת — החל ממחר בבוקר.

מה בדיוק הטענה — ומה הראיות דורשות כדי להוכיח אותה

"היפותזת סגנונות הלמידה" (בגרסתה המדעית, המכונה גם "היפותזת ההתאמה") טוענת טענה ספציפית מאוד: תלמידים שסווגו כ"חזותיים" יזכרו טוב יותר כשילמדו אותם בדרך חזותית, וחלש יותר כשילמדו אותם שמיעתית. תלמידים "שמיעתיים" יציגו את התבנית ההפוכה.

כדי להוכיח את הטענה הזו, מחקר חייב להראות מה שנקרא "אינטראקציית הצלבה" — גרף שבו שתי קבוצות התלמידים מציגות ביצועים הפוכים בשתי שיטות ההוראה.

חמישה עשורים של ניסויים מבוקרים לא הצליחו להפיק אינטראקציה כזו. אפילו לא פעם אחת באופן משכנע ובר-שחזור.

העדויות: מה המחקרים בפועל מצאו

אם זה לא נכון — מדוע כולם מאמינים בזה?

שאלה הוגנת. המחקרים הצביעו על כמה סיבות:

• אינטואיציה חזקה: אנשים באמת חווים העדפות. כשמבקשים מכם להסביר איך למדתם משהו, קל לדמיין שלמדתם טוב יותר כשהחומר הוצג "בצורה שלכם".
• בלבול בין העדפה ליכולת: העדפה סובייקטיבית לצפות בסרטון במקום להקשיב להרצאה היא אמיתית — אבל היא לא מעידה על הדרך שבה המוח שלכם באמת מעבד ומאחסן מידע.
• הטיית אישור: אנשי חינוך שמאמינים במודל ימצאו בקלות סיפורים מאששים בכיתה. תלמידים שמתקדמים ישמשו "הוכחה" לכך שהותאם להם הסגנון הנכון, גם אם ההצלחה נבעה מסיבות אחרות לחלוטין.
• כוחן של חברות פיתוח מקצועי: תעשיית הערכת סגנונות למידה גדולה ומכניסה. יש אינטרס מסחרי להמשיך לשווק שאלונים, קורסי הכשרה והכשרות מורים — גם כאשר הראיות המדעיות מפריכות את הבסיס שלהם.

מה המוח באמת עושה — והסבר אחד פשוט

הזיכרון האנושי לא מאוחסן לפי מודליות. אתם לא זוכרים ש"חמצן דרוש לבעירה" כתמונה או כצליל — אתם זוכרים את המשמעות. המקור החושי של הלמידה (ראיתם ניסוי, שמעתם הסבר) נעלם ברגע שהמידע מקודד כידע.

לכן השאלה "איך כדאי ללמד?" לא מתחילה ב"איזה סוג תלמיד/ה יש לפני?", אלא ב"מה אופי התוכן, ואילו תהליכים קוגניטיביים בונים זיכרון עמיד?"

כאן המחקר חד-משמעי: שלושה עקרונות מניבים למידה עמידה עבור כל התלמידים.

שלושה עקרונות מבוססי-ראיות שבונים זיכרון עמיד

ועוד עיקרון אחד — שמעיד על שינוי תרבות: הערך של טעויות

אחת המסקנות המפתיעות של המחקר: ניסיון שליפה שנכשל משפר את הלמידה העתידית, ברגע שהתשובה הנכונה נחשפת מיד לאחר מכן (קורנל, הייס ובְּיוֹרק, 2009).

הטעות יוצרת פער מודע במידע. הפער הזה מסמן למוח "כאן חסר משהו" — ופותח חלון של פלסטיות עצבית מוגברת שבה המידע הנכון נקלט חזק יותר.

מה זה אומר לאנשי חינוך — ארבע שאלות לשאול מחר בבוקר

סיכום

סגנונות למידה הם אחד המקרים הבולטים בחינוך שבו אינטואיציה חזקה ומרתקת מתנגשת עם מחקר מבוסס ועקבי — ומפסידה. חמישה עשורים של ראיות מראים שהמוח האנושי לא מאוחסן לפי מודליות, שזיכרון נבנה על ידי משמעות, ושהעקרונות שבאמת משפרים למידה — שליפה, ריווח, פירוט, וערך הטעות — פועלים באופן אוניברסלי על כל התלמידים.

עבור אנשי חינוך שמקבלים החלטות, זו לא רק שאלה תיאורטית. זו שאלה של הקצאת משאבים, הכשרת מורים, ובסופו של דבר — של הישגי תלמידים.

המעבר מאינטואיציה למחקר מבוסס-ראיות הוא אחד השינויים החשובים שמערכת החינוך יכולה לבצע בעשור הקרוב. וזה מתחיל בהחלטה אחת פשוטה: להפסיק להשקיע במה שלא עובד.

ביבליוגרפיה

1. Arbuthnott, K. D., & Krätzig, G. P. (2014). Effective teaching: Sensory learning styles versus general memory processes. Comprehensive Psychology.
2. Bateman, B. (1968). The efficacy of an auditory and a visual method of first grade reading instruction with auditory and visual learners. In H. K. Smith (Ed.), Perception and Reading, Proceedings of the International Reading Association, 12(4), 105–112.
3. Cuevas, J., & Dawson, B. L. (2018). A test of two alternative cognitive processing models: Learning styles and dual coding. Theory and Research in Education.
4. Kirschner, P. A., & van Merriënboer, J. J. G. (2013). Do learners really know best? Urban legends in education. Educational Psychologist.
5. Kornell, N., Hays, M. J., & Bjork, R. A. (2009). Unsuccessful retrieval attempts enhance subsequent learning. Journal of Experimental Psychology: Learning, Memory, and Cognition.
6. Roediger, H. L., & Karpicke, J. D. (2006). Test-enhanced learning: Taking memory tests improves long-term retention. Psychological Science.
7. Willingham, D. T. (2018). Ask the cognitive scientist: Does tailoring instruction to "learning styles" help students learn? American Educator.